♦  גב׳ קרן סהר (מטפלת באמצעות אמנות. סטודיו פתוח בכפר הילדים) . סטינג טיפולי נושם בקהילה פנימייתית. הסטודיו הפתוח בכפר הילדים והנוער בכרמיאל פועל שלושה ימים בשבוע והילדים המתגוררים בכפר מגיעים אליו מבחירה ובאופן לא קבוע. לפי מודל הסטודיו הפתוח, היצירה של המשתתפים חופשית, כך גם התנועה שלהם בין חברי הצוות- מטפלות באמנות. מהו המעשה הטיפולי בסטודיו הפתוח? מי המטפל, מהו הסטינג, מה סגור, מה פתוח, מה בין ‘משתתף-יוצר’ ובין ‘מטופל’ ולבסוף, מה בין הסטודיו לכפר?

♦  גב׳ וויואן מרינה וגב׳ רולא איוב (סטודנטיות לטיפול באמנות שנה ב׳ מאוניברסיטת חיפה). תישארי בבית ותצרי. خَلّيكي بالبيت وإبِدعي. פרוייקט יומן ויזואלי לסטודנטיות ערביות בזמן הסגר הראשון בקורונה. עשייה חברתית, מבוססת אומנות לסטודנטיות ערביות בתקופת משבר הקורונה במרחב הדיגיטלי. פעילות קהילתית מקוונת מבוססת אומנות אשר נערכה בתחילת תקופת משבר הקורונה, על מנת לעודד את השימוש באמנות ועשייה אמנותית למטרת העצמה רגשית, שימוש ביצירה ככלי להבעה וביטוי עצמי וחשיפת הכוחות החיוביים החבויים בתהליך האמנותי בקרב סטודנטיות ערביות במטרה להפחתת לחץ וחרדה בתקופת המשבר.

♦  גב׳ שרון בועז (מטפלת באמצעות אמנות ואקטיביסטית חברתית). בני נוער יהודיים וערביים יוצרים גרפיטי במרחב הציבורי.  מחקר פעולה משתתף בטיפול באומנות בגישה הקהילתית. פרויקט קהילתי באומנות, העושה שימוש מרכזי ביצירה כגורם המעודד שינוי אישי, חברתי ותודעתי בקרב שני המגזרים. תהליך היצירה האומנותי ממלא תפקיד מרכזי במפגשים בין-קבוצתיים בעבור ילדים ומתבגרים. האומנות מאפשרת לצעירים להיות מעורבים במציאות החברתית והפוליטית של קהילתם וכך משפיעה על עמדותיהם ואמונותיהם. הפרוייקט לווה במחקר איכותני אודות חוויית המשתתפים, יוצרי הגרפיטי, ואת הפוטנציאל לשינוי עמדות שליליות כלפי הקבוצה ה”אחרת” בישראל, כמרחב חברתי ופוליטי שבו יהודים וערבים מחזיקים בסטראוטיפים שליליים זה כלפי זה, ומשמרים בכך את הקונפליקט והגזענות ההדדית.

♦   גב’ דור פרימן (תלמידת MA). חיים בקהילה עם המגבלה.  חשיפה והכרה לשכונות הקהילתיות את עולם המוגבלות הקוגניטיבית. עשייה משותפת של פוסטרים לתלייה כלפי חוץ השכונה למען חשיפה ועליית המודעות לאנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות. 

♦   דר’ טלי גיל-שוורצברג (מרצה ומדריכה פדגוגית לאמנות, המכללה האקדמית לחינוך, אורנים, ק. טבעון. עבודת הדוקטורט שההרצאה נגזרת ממנה נעשתה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בהנחיית פרופ’ אפרת הוס ופרופ’ צביה ולדן).  ART AS THERAPY – ART IS THERAPY.  בהרצאה יוצג פרויקט של ציור קיר קבוצתי משותף לעצורים ולסטודנטים  לאמנות. הפרוייקט נערך במסגרת הקורס ”אמנות בקהילת בית המעצר” והתנהל במסגרת של שיעורי אמנות אותם הובילו הסטודנטים בהנחייתי לאורך זמן. על אף שלפעילות לא היתה כוונה טיפולית, אלא אמנותית-חינוכית, ניכר ממצאי המחקר האיכותני אשר בחן את זירת שיעור האמנות, את היותו מרחב פתוח סימבולי, בתוך מרחב הכליאה הפיזי, שאיפשר  לכלל המשתתפים (עצירים, סטודנטים, סגל בית המעצר) חוויות מעצימות ומשנות חשיבה,  פיתוח מיומנויות אישיות (קוגניטיביות,  רגשיות, אמנותיות וטכניות) לצד מיומנויות חברתיות, בהקשר לקבוצת השווים, קבוצת האחרים, משפחה, תרבות וקהילה.  אחדים אף מצאו את האמנות כמטאפורה לחיים עצמם.

♦  גברת מור גיא (תלמידת MA). אמנות כעוגן לפעילות קהילתית רגשית תרבות עם הקהילה האתיופית.

♦  פרופ׳ אפרת הוס. (ראש מגמת  MA  לטיפול באמנות לעובדים סוציאליים אוניברסיטת בן גוריון). וד״ר מיכל בת אור. (מטפלת באמנות וראש מגמת טיפול באמנות חזותית באוניברסיטת חיפה). ״מותר לצאת מהקוים״: חריגה מהמודל הרפואי לפעולה קהילתית- הרחבת תחום הטיפול באמצעות אמנות אל עשייה חברתית-קהילתית בישראל. הרצאת הסיכום תכלול חשיבה אינטגרטיבית אודות הפרוייקטים הקהילתיים מבוססי האמנות, ויתייחסו לעמדתה הייחודית של המטפלת באמצעות אמנות, עבודת הצוות, תפקידי היצירה, והתבוננות ביישות החברתית כמרובדת ומשתנה: מודע ולא מודע, חיוניות וסטטיות, וכן מודלים חדשים של החלמה, חוסן ועידוד יצירתיות.